רשימת המחשבות

סוף השבוע. סוף השנה. סוף לכל דבר. ואח"כ יש התחלה חדשה.
 
ת. פרסום: 29.12.17  
 
יבש. ממש יבש. עצירת גשמים.
(יתכן ומספיק במילים הללו כדי שהשמים ירטיבו אותנו).
 
ולמרות שלא היינו בקמפיין ה-SMA אנחנו שמחים עבורם.
אנחנו רוצים תרופות לכולם.
ואולי צריך היה מאמץ לאומי לשיפור הבריאות.
(אנחנו כוללים במאמץ הזה גם גראס רפואי).
 
וכבר כתבנו בעבר (וזה נכון גם היום ואולי גם בעתיד) :
  ולמרות שֶׁאֵין קֶשֶׁר בֵּין הַדְּבָרִים,
  הֵם מתקיימים.
 
ואנחנו רוצים שקט. חיוך. בלי דאגות.
(לפעמים זה קורה לנו על האופניים. לאיציק זה קורה בסאפ).
 
ואין לנו תשובות לכל. גם הכוח שלנו מוגבל. אנחנו עשויים ממים.

   לֹא אֶת הַכֹּל ניתן לְהַכְנִיס לְגִלְיוֹנוֹת אקסל.
   וְיֵשׁ וּמַיִם מתחברים לְמַיִם.וְאָנוּ נִשְׁאָרִים עִם זֶה.
   כְּלוֹמַר זֶה חוֹלֵף, וּמַשְׁאִיר סִימָן.
   וּבִשְׁעַת עַרְבַּיִם אוֹ בְּשָׁעָה מְסַיֶּמֶת אַחֶרֶת
   לֹא תָּמִיד מְבִינִים אֶת המאזן,
   רַק רוֹאִים אֶת הַדֶּרֶך.
 
בסוף אדם קרוב לעצמו.
לכל כאביו. פחדיו. כשלונותיו. וכן גם להצלחותיו. קרוב לאהוביו.
ואם נסכם את מספרי הטור השבועי הפעם נגיע באופן מקרי ופלאי למספר 13.
ממש אישי.
 
עדיין נושא תאונות הדרכים חייבים מענה. חייבים שינוי. וכולם צריכים להיות מעורבים
בתהליך השינוי. לעצור את המוות המיותר הזה. צריך קצין בטיחות בכל בית בישראל.
 
וכן כתבנו הרבה על הסביבה. על הזיהום. זהום האוויר.
ועל הזיהום השלטוני. על השחיתות. (על העליבות של הנבחרים
ועל מה שקיים באותו קרקס לא השחתנו מילים. ואולי חבל שלא)
וגם כתבנו על התקווה שנעלמה בעשן  "אין-אינטיפאדה". על המחירים.
ועל החינוך.  על הצער. על האלימות. ועל החיים.
(גם על הזוגיות הצעירה לא כתבנו מספיק. ועל הצורך לוותר. לוותר ולחייך )
אז כתבנו. ואתם קראתם. כלומר גם אתם שותפים לכל התסכול הגדול הזה.
אז מה. ממשיכים.
 
ובשדרות בן גוריון החגיגה נמשכת.
אורות. ובליל שישי היה אפשר אפילו להגיש "דו קיום" בין בני האדם.
פשוט בני אדם.
לרגע נשכחו הדגלים. האבנים הונחו הצידה.
מופעי רחוב חיים.
 
ברמת העובדה
דמעות של כאב וזכרון ,יכולות להתקיים בצד מוזיקה וריקוד.  יש אושר אחר.
ואנחנו יכולים גם לשבת בשולחן ולאכול. ולדבר על הכל.
ולא להגיד כלום. או את הדבר.

    אֵין לָנוּ וַדָּאוּת. וְכָל אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה,
    יתָּכֵן זוֹ אַשְׁלָיָה בִּלְתִּי נִגְמֶרֶת.
    כְּלוֹמַר כָּל עוֹד הִיא מתקיימת.
    עַכְשָׁיו אֶפְשָׁר (לנסות) לְסַדֵּר אֶת השולחן.
 
אז מצאו באנטרטיקה שרידי דינוזאורים.
זו דלת חדשה. מחשבה מסקרת בפני עצמה.
ואצלנו יכולים גם למצוא שאלות בלתי פתורות. נניח כמו "מי רצח את ארלוזרוב".
או "האם רומן זדורוב אשם?". אבל יתכן והשאלה המרכזית הייתה צריכה להיות :
"מה באמת יקרה". 
ולפי קו "זרם התודעה" התשובה לכך היא : "הברבור השחור".
 
לפעמים האותיות מתבלבלות. הערפול קיים. וזה לא בגלל הפסטיס.
זה בגלל המחשבה.
והעין שכבר לא שקופה. לא שדופה. לא קלופה. סתם דומעה.
 
אז אפשר לסיכום (זמני ככל שהזמן יתיר לנו) ציטוט מה"בציר":
   וּמַה נַעֲשָׂה עִם כָּל המילים אַחֲרֵי קריאתן,
   אוּלַי נאחסן בקופסה (לְטוֹבַת קוראי עָתִיד).
   אוּלַי נשלב בפרוייקט מיחזור (צָרִיך פַּח סגול).
   אוּלַי גַּם נַאֲמִין,
   שֶּׁהֵם עָבְרוּ....
 
שביר. מתפורר בקלות. (אוזניות) ועדיין מנסה . להאחז במה שקיים.
https://www.youtube.com/watch?v=wZuAv0dtS6A
 
 
(*) הטור הזה יוצא לחופשה (זה המינוח שזאב הציע). ובטוח עוד נשתמע. בטוח יהיו שירים.
 




© כל הזכויות שמורות 
=========================================================
 הדף הזה נכתב ע"י : שלמה מחיפה.
בדר"כ לאחר מחשבות (שלא תמיד ברורות גם לכותב עצמו)
או לאחר אירועי יום ושעה, מאתגרים בפני עצמם.
shlomoco10@gmail.com

להתפתח כל הזמן